השאלה המרכזית שנשאל בשיעור שלנו היום היא האם
אפשר לחקור את מה שאי אפשר לראות, ואם כן כיצד?
המטרה של מדע הפסיכולוגיה היא להבין את חוקי ההתנהגות האנושית.
מה גורם לנו להתנהג באופן מסוים במצב מסוים ואחרת במצב אחר.
פסיכולוגים בתחילת המאה הקודמת, שקראנו להם בשיעור הקודם
"הביהיביוריסטים" טענו שאם נכיר את הסביבה שאנשים חיים בה,
ואת הגירויים שאליהם הם נחשפים ואשר מקושרים להתנהגויות שלהם נוכל לנבא כל התנהגות.
למשל, על התנהגות שכתוצאה ממנה אקבל פרס,
אני אחזור שוב ועל כזאת שבעקבותיה אקבל עונש לא אחזור שוב.
האם אנחנו צריכים לדעת גם משהו על הרגשות שלנו?
על המחשבות, על הזכרונות, על הציפיות?
לפי הביהיביוריסטים, לא.
אלו הם דברים שאי אפשר לראות ולכן אי אפשר לחקור את הדרך שבה הם
משפיעים על ההתנהגות שלנו.
הביהיביוריסטים סברו שכל התהליכים המנטליים נמצאים במוח בתוך קופסה שחורה.
אנחנו לא רואים אותם, לכן אנחנו לא יכולים לחקור אותם באופן מדעי.
מה נמצא בתוך הקופסה השחורה שלפי הביהיביוריסטים אי אפשר לחקור?
כל התהליכים שאנחנו קוראים להם תהליכים קוגנטיביים, או מנטליים.
תפיסה, קשב, זכרון, קבלת החלטות, שפה, חשיבה.
אבל האם באמת אי אפשר לחקור אותם באופן מדעי?
בחצי הראשון של המאה ה-20, עד שנות ה-50, הביהביוריזם
שלט במדע הפסיכולוגיה וכל ניסיון לחקור תהליכים מנטליים התקבל בהתנגדות מוחלטת.
על מנת לשנות את זה היה צורך בקבוצה של חוקרים
דעתניים לא פחות מהביהביוריסטים סקינר ווטסון.
ואכן קמה קבוצה של חוקרים דעתניים ונחושים שהתנגדה לתאוריה הבהביוריסטית
וטענה בתוקף שלא רק שיש צורך, אלא גם ניתן לחקור תהליכים מנטליים באופן מדעי.
חוקרים כמו נועם חומסקי וג'ורג'
מילר היו בין המובילים של מה שבהמשך קראו לו המהפכה הקוגנטיבית.
מהפכה מדעית, כמו מהפכה שלטונית
מתרחשת כאשר תאוריה מדעית שולטת מוחלפת בתאוריה מדעית חדשה.
התאוריה השולטת הייתה הבהביוריזם,
ומובילי המהפכה טענו שתי טענות הפוכות לתאוריה הבהביוריסטית.
הטענה הראשונה הייתה שמדע הפסיכולוגיה חייב ויכול לחקור
באופן מדעי גם תהליכים מנטליים כמו זכרון, שפה וחשיבה.
הטענה השנייה הייתה שאי אפשר להסביר התנהגות רק על סמך למידה מהסביבה שבה אנחנו חיים.
חלק מההתנהגויות של בני האדם חייבות להיות מוסברות על ידי דברים
מולדים שלא ניתן ללמוד מהסביבה שאליה אנחנו נחשפים.
אחד ממובילי המהפכה הקוגניטיבית היה הבלשן הידוע נועם חומסקי מאוניברסיטת MIT.
הוא ניהל ויכוח מתמשך עם סקינר האם ניתן להסביר למידת שפה רק
בעקבות חשיפה לסביבה או שחייב להיות בלמידה גם מרכיב מולד.
חומסקי הניח את קיומו של ה-Language Acquisition Device, ה-LAD.
מנגנון מולד לרכישת שפה שבלעדיו לא ניתן להסביר את היכולת המופלאה
של ילדים ללמוד את מגוון החוקים ואת המורכבות שקיימת ביצירת שפה.
ההנחה בנוגע לקיומו של מנגנון מולד כמו ה-LAD נדחתה כמובן בשאט נפש על ידי סקינר,
שהמשיך וטען שאת מה שאי אפשר לראות אי אפשר לחקור באופן מדעי.
סקינר טען שאין צורך להניח שום ידע מולד,
אלא שניתן ללמוד שפה רק על פי חוקי הלמידה.
כלומר, באמצעות חיזוקים ועונשים.
הויכוח בין חומסקי לסקינר למעשה נמשך עד היום כאשר חוקרי שפה ממשיכים להתווכח
האם קיים מרכיב מולד ללמידת שפה או שניתן ללמוד שפה מבלי להניח קיום של מנגנון כזה.
הרעיון שאי אפשר לחקור את מה שאי אפשר לצפות בו,
נדחה על ידי המדענים שהובילו את המהפכה הקוגניטיבית,
וכך נולד תחום חדש במדעי הפסיכולוגיה שפיתח שיטות יצירתיות ותקפות
לחקור באופן מדעי גם תהליכים מנטליים שאי אפשר לראות אותם.
למעשה, גם בתחומים אחרים של המדע
אנחנו יכולים במקרים רבים למדוד דברים שאנחנו לא יכולים לראות.
האם מישהו רואה כאן שדה מגנטי?
האם זה אומר שאי אפשר למדוד קיומו של שדה מגנטי?
ברור שאפשר, צריך רק לפתח את כלי המדידה שיאפשר לבצע זאת,
ויתרגם את התופעה הפיזיקלית לערך מספרי של חוזק השדה.
כלומר, מה שאנחנו צריכים לפתח הם כלי מדידה שייתנו לנו ערכים מספריים
כדי לחקור את הזכרונות, את המחשבות ואת היכולות השפתיות שלנו באופן מדעי.
למשל, ג'ורג' מילר, אחד ממובילי המהפכה הקוגניטיבית שכמו סקינר,
גם הוא היה פרופסור באוניברסיטת הרווארד רצה לחקור את גודל זכרון העבודה שלנו.
מה זה זכרון עבודה?
זה הזכרון שבו אנחנו מחזיקים מידע בכל רגע נתון.
מה יש לכם כרגע בזכרון העבודה?
אם אתם מקשיבים לי,
אז בכל רגע נתון אתם מחזיקים בזכרון העבודה את המילים שאתם שומעים אותי אומרת,
והזכרון הזה מתעדכן כל הזמן בהתאם למידע שאליו אתם נחשפים ברגע נתון.
או אם אני אבקש מכם לזכור מספר טלפון או רשימה של אותיות,
אתם תחזיקו אותם בזכרון העבודה.
האם ניתן לראות מה יש לנו בזכרון העבודה?
לא.
אז איך בכל זאת אפשר למדוד את הגודל שלו?
את זה ניסה לעשות ג'ורג' מילר.
הוא הקריא לנבדקים מספר פריטים, למשל רשימה של מספרים וביקש מהם לזכור אותם,
ואז הוא מדד כמה פריטים מתוך הרשימה אנשים מסוגלים לזכור מיד לאחר הלמידה.
בניסויים שונים שביצע מילר הוא גילה שאנחנו מסוגלים לזכור בין
חמישה לתשעה פריטים, כלומר 7 פלוס/מינוס 2.
התוצאות היו כל כך עקביות וחזרו על עצמן כל כך הרבה פעמים, שבמאמר ידוע שהוא כתב בנושא,
הוא טען שהוא חש שרודף אחריו מספר מסוים שמופיע בכל מיני ניסויים שונים שהוא מריץ.
הוא קרא למספר הזה Magical Number 7.
במילים אחרות, מילר פיתח שיטה שמאפשרת למדוד את גודל זכרון העבודה,
על אף שאנחנו לא יכולים לצפות בו.
ולמרות ששנים מאוחר יותר התגלה שהמספר 7 הוא לא נכון,
אלא שקיבולת זכרון העבודה שלנו קרובה יותר למספר 4,
הניסויים של מילר היו אחת מיריות הפתיחה של המהפכה הקוגניטיבית.
במאמר משנת 2003, כאשר ציינו 50 שנה
למהפכה הקוגניטיבית, מספר מילר איך בתחילת שנות ה-50,
על מנת לקבל הכרה על ידי הקהילה המדעית היה עליו להישבע אמונים לבהביוריזם.
חמש שנים אחר כך, בהשראתם של נועם חומסקי וחוקרים נוספים הוא
הפסיק להעמיד פנים שהוא בהביוריסט.
הם הקימו ביחד את המרכז ללימודי הקוגניציה באוניברסיטת הרווארד,
מקום מושבו של סקינר וכמו שכותב מילר,
במרכז זה החוקרים לא פחדו להשתמש במילים כמו זכרון, תפיסה וציפיה.
המסר העיקרי של המהפכה הקוגניטיבית היה שלא ניתן להסביר
התנהגות מבלי להבין תהליכים מנטליים.
והעובדה שאנחנו לא רואים את התהליכים הללו, לא אומרת שאי אפשר למדוד אותם.
כלומר, ניתן וצריך לחקור תהליכים מנטליים באופן מדעי.
[אין_קול]