אז איך חוקרים תהליכים מנטליים שלא ניתן לראות,
באמצעות כלי מדידה אובייקטיבים ואמפיריים?
התשובה היא שאנחנו צריכים למדוד את ההתנהגות,
כך שהיא תשקף את העולם המנטלי שלא ניתן לראות באופן ישיר.
איך אפשר לעשות את זה?
מסתבר שזה ממש לא בעיה.
למעשה, אפילו הפרדיגמות שהבהיביוריסטים המציאו מאפשרות
ללמוד הרבה מאוד על מה שקורה בתוך המיינד שלנו.
למשל, בואו נחזור להתניה קלאסית.
מה קורה בהתניה קלאסית?
יש תהליך שבו אנחנו מציגים לכלב גירוי ניטרלי למשל,
ריבוע צהוב, לפני אוכל,
כך שלאחר כמה זיווגים בכל פעם שאנחנו מראים את הריבוע,
הכלב מצפה לקבל אוכל ומתחיל לרייר למראה הריבוע הצהוב, עוד לפני שמגיע האוכל.
את התגובה הזו אנחנו מסמנים בגרף כתגובה מותנית.
תגובת הריור לריבוע הצהוב גדלה בכל זיווג נוסף.
עד שהיא מגיעה לשיא.
כלומר, מה שאנחנו מודדים זו התנהגות.
ריור, משהו שאפשר למדוד ולכמת ואשר שימש גם את הבהיביוריסטים כדי לחקור תהליכי למידה.
עכשיו, איך אנחנו יכולים להשתמש בשיטת המדידה הזו על
מנת לחקור תהליכים שאי אפשר לראות?
למשל, אם אני רוצה לדעת האם הכלב יכול להבחין בין צבע צהוב לצבע אדום,
או שהם שניהם נראים לו אותו הדבר.
לאחר תשעה זיווגים בין ריבוע צהוב לבין מזון,
כאשר נקבל תגובה התנהגותית חזקה של ריור לריבוע צהוב,
נוכל להחליף אותו ולהציג לכלב ריבוע אדום.
אם נצפה בתגובה נמוכה של ריור לגירוי
האדום בפעם הראשונה, זה אומר שהכלב מבחין בין צהוב לאדום.
אם התגובה תישאר גבוהה כפי שהייתה לגירוי הצהוב
זה אומר שהכלב מתייחס לגירוי האדום כמו לגירוי צהוב.
למרות שאני לא יכולה לראות איך נראים צבעים במוחו של הכלב,
אני יכולה להסיק על כך ממדידה של ההתנהגות שלו.
אותו דבר ניתן לשאול על הבחנה בין צורות.
איך הייתם בודקים האם הכלב מבחין בין ריבוע לבין מלבן?
באותה צורה.
אחרי תשעה זיווגים של מזון עם ריבוע צהוב נחליף אותו במלבן צהוב.
חשוב לשמור על אותו הצבע מכיוון שהתכונה שאנחנו מעוניינים לבדוק היא צורה.
אם תגובת הריור למלבן פוחתת, אז ניתן לומר שהכלב מבחין בין הצורות.
למעשה אנחנו משתמשים פה בתהליכי הכללה והבחנה על מנת
ללמוד על העולם המנטלי של הכלב שאליו אין לנו גישה ישירה.
אותו תהליך ניסויי ניתן לבצע עם תמונות של פנים.
האם כלב מבחין בין פנים של גבר ואישה, או של עצמים אחרים,
או של גירויים שמיעתיים או ריחות?
ולגלות הרבה מאוד דברים על האופן שבו מיוצגים דברים במיינד.
אבל התניה קלאסית היא לא השיטה הנפוצה בקרב פסיכולוגים
קוגניטיביים על מנת לחקור את המיינד.
לרשות הפסיכולוגים הקוגניטיביים עומדים בדרך כלל שני כלי מדידה עיקריים.
הראשון הוא דיוק כמה טעויות או תשובות נכונות אני עונה במשימה שנותנים לי לעשות.
והמדד השני הוא זמן תגובה, כמה זמן לוקח לי לענות מרגע הצגת הגירוי.
בואו נראה כמה דוגמאות.
למשל, אני רוצה לדעת כיצד מילים מאורגנות אצלי במיינד.
למדנו המון מילים במהלך חיינו.
איך הן מאורגנות בזכרון שלנו?
האם הן מסודרות באיזשהו סדר?
ואם כן, איך הן מסודרות?
אולי כמו במילון לפי סדר האלף-בית?
כל המילים בא' נמצאות ראשונות, וכל המילים באות ת' נמצאות בסוף הרשימה.
איך נדע?
חוקרים פיתחו משימה מאוד פשוטה על מנת לגלות איך מילים מיוצגות במיינד שלנו.
למשימה קוראים Lexical Decision Task.
אני מראה על המסך מילים ולא מילים תנסו לזהות
כמה שיותר מהר עבור כל רצף אותיות שמוצג האם היא מילה או לא מילה.
בניסויים כאלו מודדים את זמן התגובה
מרגע ההצגה על המסך ועד לזיהוי המילה, באמצעות לחיצה על כפתור מתאים.
אם המילים מסודרות במיינד שלנו לפי סדר האלף-בית,
הייתי מצפה שזמן התגובה יהיה מהיר לזיהוי של מילים שמתחילות באותיות
שבתחילת האלף-בית וארוך עבור מילים שמתחילות באותיות שבסוף האלף-בית.
האם זה מה שאנחנו מוצאים?
כמובן שלא.
מילים במיינד לא מסודרות לפי האלף-בית אלא לפי מאפיינים אחרים שלהן,
כמו למשל שכיחות ההופעה שלהן בשפה.
זמן התגובה שלי למילים יותר שכיחות יהיה מהיר יותר,
מכיוון שהן יותר נגישות בזכרון, לעומת מילים שהן פחות שכיחות.
עוד גורם מעניין שמשפיע על מהירות התגובה שלי לזיהוי מילה, הוא הגיל שבו היא נלמדה.
Age of Acquisition.
מילים שלמדנו בגיל צעיר, כמו דובי לישון או בקבוק,
יישלפו מהר יותר ממילים שלמדנו בגיל מאוחר יותר גם אם השכיחות שלהן בשפה דומה.
שאלה נוספת שאפשר לשאול היא האם כל מילה מיוצגת במיינד לבד,
או שהיא מקושרת למילים אחרות?
כך כשאני שולפת אותה, אני הופכת מילים שקשורות אליה ליותר נגישות.
איך יודעים?
שוב, באותה משימה.
Lexical Decision Task.
אבל הפעם, תוך כדי הצגת המילים אנחנו מדי פעם מציגים שתי מילים
שקשורות אחת לשנייה ברצף, אחת אחרי השנייה.
למשל, כסף, שעון, יין, ענבים.
ואז מגלים שלמילים שמוצגות אחרי מילים שקשורות אליהן בדוגמה האחרונה למשל,
המילה ענבים שהוצגה לאחר המילה יין אנחנו נגיב יותר מהר.
לתופעה הזו קוראים הטרמה סמנטית.
Semantic Priming.
והיא מצביעה על כך שמילים לא מיוצגות במיינד שלנו לבד או ברשימות, אלא במעין רשת סמנטית.
ניתן לתאר את הרשת הזאת בצורה גרפית, כך שמילים שקשורות אחת
לשנייה מבחינת המשמעות שלהן, הייצוג שלהם נמצא קרוב במיינד.
למשל, המילה תפוח נמצאת ליד המילה תפוז, אבל רחוקה יותר מהמילה כביש.
מכיוון ששתיהן פירות.
ובאותו האופן המילה מכונית תהיה קרובה יותר למילה משאית מאשר למילה תות.
אנחנו לא יכולים לראות את הרשת הסמנטית הזו באופן ישיר,
אבל אנחנו יכולים למדוד אותה באמצעות ניסוי שבודק את ההתנהגות שמתבטאת
בזמן תגובה ולהסיק על המבנה של הקשרים הסמנטיים במיינד של הנבדקים.
ראינו עד עכשיו כמה ניסויים מאוד פשוטים שממחישים
בצורה מאוד ברורה איך מילים מיוצגות במיינד.
באותו האופן אפשר לשאול אינספור שאלות על הדרך שבה מידע מיוצג במיינד שלנו.
גם בנוגע למידע חזותי, תמונות, או מידע אודיטורי, קולות, ולא רק למילים.
נראה בהמשך איך חוקרים באופן מדעי תהליכים כמו קשב,
זכרון ותודעה ולמרות שלא ניתן לראות קשב זכרון ותודעה,
פסיכולוגים קוגניטיביים פיתחו כלים על מנת למדוד אותם באופן אובייקטיבי
ואמפירי.
