אחד המחקרים הכי ידועים אולי שנעשו אי פעם בפסיכולוגיה בכלל
ובפסיכולוגיה חברתית בפרט, הוא מחקר שבדק מה גורם לאנשים לציית
להוראות שנוגדות את הערכים והעמדות שלהם ועלולות לפגוע באנשים אחרים.
זהו הניסוי של סטנלי מילגרם שהתבצע בשנת 1963.
מילגרם הציג לנבדקים את הניסוי שלו כניסוי בנושא זכרון.
על המשתתף בניסוי ללמד אדם אחר רשימה של זוגות מילים.
בפועל מטרתו של מילגרם היתה לבצע ניסוי שבודק ציות להוראות שפוגעות באדם אחר.
במהלך הניסוי הנבדק יושב בחדר עם הנסיין,
למולו מכשיר שנותן שוקים חשמליים לכאורה למשתתף נוסף שיושב בחדר השני.
השוקים לא באמת ניתנים אבל הנבדק לא יודע את זה.
הנסיין שנמצא בחדר עם הנבדק אומר לו שבכל פעם שהמשתתף השני טועה
במבחן הזכרון על הנבדק לתת לו שוק חשמלי ובכל טעות נוספת לעלות את העוצמה.
המשתתף הנוסף בניסוי הוא משתף פעולה אשר מתודרך להגיב בכל אחת
מן העוצמות כך שהנבדק ישמע תגובה שהשוק לא נעים ומכאיב לו.
למשל ב-75 וולט הלומד נאנח, ב-120 וולט הוא צועק בכאב,
ב-200 וולט הוא צורח, ב-300 וולט הוא מסרב להמשיך לבצע
את הניסוי וממלמל משהו על הלב שלו ומעל 330 וולט יש שתיקה.
תגובות המצוקה של הלומד גורמות במקרים רבים לנבדק לבקש להפסיק את הניסוי,
אך הנסיין שנמצא איתו בחדר מעודד אותו להמשיך בכל פעם שהוא מתנגד לכך.
בפעם הראשונה שהנבדק רוצה להפסיק הנסיין אומר לו ״הוא בסדר תמשיך״,
פעם השנייה הוא אומר לו ״הניסוי דורש שתמשיך״,
בפעם השלישית ״זה נחוץ להמשיך״, בפעם הרביעית ״אין לך ברירה אתה חייב להמשיך״.
איזה אחוז מהנבדקים לדעתכם המשיך למרות הצעקות של התלמיד בחדר השני?
להלן תוצאות הניסוי.
התוצאות המטרידות הן שיותר מ-60 אחוז מהמשתתפים
הסכימו לתת שוקים מסוכנים לאדם שאותו ניסו ללמד את זוגות המילים.
ומעל 80 אחוז נתנו שוקים חזקים גם לאחר שהלומד הביע מצוקה וצעק מכאב.
הניסוי עורר סערה גדולה והוביל לניסויים נוספים שהריצו
מילגרם ואחרים ובדקו אלו גורמים משפיעים על מידת הציות.
נמצא שמידת הציות פוחתת אם הניסוי נעשה מחוץ לאוניברסיטה, בבניין למשל
שממוקם במרכז העיר, כלומר במקום שבו מידת הסמכותיות של הנסיין פחותה בעיני הנבדק.
אם הנבדק נמצא עם הלומד באותו חדר,
אם הנבדק מחזיק את היד של הלומד שמחוברת למתקן שנותן את השוק החשמלי,
אם ההוראות לביצוע הניסוי ניתנו בטלפון, כלומר הנסיין לא נמצא עם הנבדק באותו החדר.
אם ההוראות לא ניתנו על ידי מדען אלא על ידי אדם רגיל.
אם יש בחדר מורה שהוא משתתף נוסף שמורד בנסיין ולא מוכן להמשיך.
לעומת זאת אם יהיה מורה משתתף בחדר שכן מוכן להמשיך, רוב הנבדקים ימשיכו כמוהו.
במידה ונותנים לנבדק לבחור את רמת השוק
החשמלי מעטים ביותר מגיעים לרמות הגבוהות והמסוכנות.
אם לסכם, אז הגורמים שמשפיעים על ציות הם: מידת הסמכותיות של הנסיין כפי
שנתפסת על ידי הנבדק, מידת הקירבה לנסיין והריחוק מהאדם הלומד,
הימצאות של דמות נוספת, מורדת או מצייתת עם הנבדק.
הניסוי של מילגרם עורר סערה לא רק בגלל התוצאות אלא גם בגלל המצוקה
שנבדקים בניסוי חוו במהלך הניסוי.
בהמשך הוחלט על ידי ועדות אתיקה שזה לא אתי להכניס משתתפים בניסוי למצב
מלחיץ בדומה לזה שהניסוי של מילגרם יצר, מצב שבו לוחצים עליהם להמשיך בניגוד לרצונם.
ואכן כיום בכל ניסוי על הנסיין לומר לנבדק שהוא יכול להפסיק את הניסוי בכל שלב.
בעקבות השינויים שנעשו על ידי ועדות האתיקה הרבה מאוד שנים לא נעשו
ניסיונות לשחזר את הניסוי של מילגרם.
בשנת 2009 נעשה ניסוי נוסף על ידי ג׳רי בורגר
בתנאים קצת שונים שאושרו על ידי ועדות האתיקה.
נעשו בו שני שינויים משמעותיים לעומת הניסוי המקורי.
דבר ראשון, הניסוי הסתיים ב-150 וולט,
כלומר נבדק לא הגיע למצב שבו דרשו ממנו לתת שוק חשמלי של יותר מ-150 וולט שנחשב מסוכן.
בנוסף, מזכירים לנבדק במהלך הניסוי שהוא יכול לפרוש בכל רגע שהוא ירצה.
שינויים נוספים היו, השוק הראשוני שנתנו היה נמוך יותר מזה שניתן בניסוי של מילגרם.
הסבירו לנבדק מיד לאחר הניסוי מה היתה מטרתו.
מעבר לכך הנסיין היה פסיכולוג קליני.
כלומר נקטו בהרבה אמצעי זהירות ודאגו לשלומם של המשתתפים.
האם לדעתכם בניסוי שנערך בשנת 2009 הנבדקים התנהגו בצורה
יותר או פחות צייתנית לעומת הניסוי שנערך ב-1963?
להלן תוצאות הניסוי: כ-70 אחוז מהנבדקים הסכימו לתת שוק חשמלי מעל מ-150 וולט.
כאשר בניסוי נכח מורה נוסף שהיה למעשה משתף פעולה שסירב
לציית לנסיין עדין 60 אחוז הסכימו לתת שוק חשמלי מעל מ-150 וולט.
התוצאות אם כן דומות לניסוי של מילגרם,
כלומר אם חשבנו שבשנות ה-2000 אנשים פחות צייתנים מאנשים בשנות ה-60 זה לא המצב.
ניתן לראות את הכתבה של רשת ה-ABC על הניסוי שבוצע 2009 בלינק באתר הקורס.
אחת התגובות הנפוצות של אנשים שצופים בניסוי של מילגרם זו התחושה
החזקה שלנו שאם אנחנו היינו נבדקים בניסוי אנחנו לא היינו מצייתים.
שאנשים שצייתו הם או חסרי אמפתיה או אולי בעלי אופי צייתני.
ההסבר הזה שרבים מאיתנו נוטים לתת להתנהגות של הנבדקים קשור
לתופעה אחרת שנחקרה הרבה בפסיכולוגיה חברתית שנקראת ״טעות הייחוס הבסיסית״.
כאשר אנחנו רואים אנשים מתנהגים באופן מסוים אנחנו נוטים לייחס את
ההתנהגות לאישיות שלהם ולא למצב שבו הם נמצאים, בעוד את אותה התנהגות שלנו
אנחנו נסביר באמצעות המצב שבו אנחנו נמצאים ולא נייחס לתכונות האישיות שלנו.
האם באמת אפשר להסביר את הניסוי של מילגרם על סמך משתנים אישיותים של
הנבדקים שהשתתפו בו?
האם באמת אנשים יותר אמפתים?
אנשים שאוהבים להיות בשליטה ולא מוכנים לקבל הוראות מאחרים יצייתו פחות?
בניסוי שנעשה ב-2009 נתנו לנבדקים שאלוני אישיות שבדקו את שתי התכונות האלה.
Empathic Concern ו-Need for Control.
בשאלוני האישיות מופיעים היגדים והנבדק צריך
לסמן עד כמה הוא מסכים עם הנאמר בכל אחד מהם.
למשל: שאלון שמודד עד כמה אדם אמפתי כולל למשל את הפריטים הבאים:
״לפני שאני מבקר מישהו אני מנסה לדמיין כיצד הייתי מרגיש אם הייתי במצבו״,
״כאשר אני כועס על מישהו אני בדרך כלל מנסה לשים את עצמי בנעליו״,
״כאשר אני רואה אנשים שמנצלים אותם אני מרגיש צורך לגונן עליהם״.
שאלון שבודק עד כמה לאדם יש ״צורך בשליטה״ כולל למשל את הפריטים הבאים:
״אני מעדיף לעבוד בעבודה שיש לי בה אפשרות לעשות מה שאני רוצה ומתי שאני רוצה״,
״אני מנסה להמנע ממצבים שבהם מישהו אחר אומר לי מה לעשות״,
״כאשר זה מגיע להוראות אני מעדיף להיות זה שנותן אותם מאשר זה שמקבל אותם״.
היינו חושבים שמי שיש לו ״אמפתיה גבוהה״ או ״צורך גבוה בשליטה״ יציית פחות.
אבל התוצאות מראות שאין הבדל בציונים של שאלוני האישיות בין
הקבוצה שלא צייתה לבין הקבוצה שכן צייתה.
כלומר במקרה הזה לסיטואציה החברתית שהמשתתפים היו חלק ממנה היתה
השפעה גדולה יותר על ההתנהגות שלהם מאשר לתכונות האישיות שלהם.
לסיכום אנחנו רואים שלאנשים אחרים יכולה להיות השפעה דרמטית על ההתנהגות שלנו,
הדבר נכון,
אפילו אם הם לא אומרים או עושים דבר ורק נמצאים לידנו כמו בניסויים של ״מתן עזרה״.
ראינו גם מה קורה כשדמות סמכותית מנסה לשכנע אותנו לבצע מעשים שנוגדים את
רצוננו באופן ברור.
ברגע שהדמות הזאת מתרחקת אנחנו לא מבצעים את ההתנהגות אבל בנוכחותה אנחנו
ממשיכים לציית להוראות שלה.
בנוסף ראינו שכל זה לא קשור לתכונות האופי שלנו.
גם אנשים שאינם צייתנים באופיים או אנשים אמפתים במיוחד הפגינו התנהגות דומה
של צייתנות בנוכחות דמות סמכותית.
כלומר כשאנחנו מנסים לנבא איך אנשים יתנהגו אנחנו לא יכולים לקחת בחשבון רק את היכולות,
הכישורים, ואת התכונות אופי שלהם אנחנו צריכים לקחת בחשבון גם את השאלה האם
הם נמצאים בנוכחות אנשים אחרים או לבד וכיצד ההתנהגות של אנשים אחרים יכולה
להשפיע על האמונות, שיפוטים וההתנהגות שלהם.
[אין_קול]